חממו היטב את פרקי כפות הידיים, הכתפיים והצוואר לפני כל עבודת רצפה, כי ברייקדאנס מפעיל פתאום עומס נשיאת משקל על מפרקים שרוב האנשים אף פעם לא מאמנים, ודילוג על שלב זה הוא הגורם המוביל לפציעות מוקדמות אצל מתחילים. למדו טופ-רוק ועבודת רגליים בסיסית לפני שתנסו מהלכי כוח כמו טחנת רוח (windmill) או סיבוב ראש, כי הצעדים הבסיסיים האלה בונים את שיווי המשקל, הקצב ושליטת הליבה שמהלכי הכוח תלויים בהם, וקפיצה ישר לסיבובים בדרך כלל רק מובילה לתסכול ומתיחת צוואר. תתאמנו על משטח בעל גמישות מסוימת, כמו מזרן ריקוד, שטיח דק או לינוליאום, במקום בטון חשוף, כי ההשפעה החוזרת של פריזים ונפילות על רצפה קשה ולא סלחנית מאיצה בלאי מפרקים עם הזמן. פרקו מהלכי כוח לחלקים המרכיבים אותם ותרגלו כל חלק בנפרד, כי ניסיון ללמוד טחנת רוח מלאה בניסיון אחד מציף את יכולת הגוף לתאם תנע, במקום לתרגל את הכניסה, הסיבוב וההתאוששות כחלקים נפרדים. צלמו את עצמכם בווידאו באופן קבוע, כי ברייקדאנס נשען על מיקום גוף מדויק שקשה מאוד לשפוט מבפנים, והשוואת הצילום שלכם לסרטוני התייחסות חושפת בעיות תזמון וצורה שאי אפשר להרגיש בזמן התנועה. כבדו את נימוסי הסייפר על ידי המתנה לתורכם ואי כניסה למעגל של מישהו אחר בלי הזמנה, כי תרבות הכבוד ההדדי בסייפר מרכזית לתרגול בדיוק כמו התנועות עצמן.